פסק-דין בתיק גז"ז 10225-09-12

1.         לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים  על פי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד-1994, אשר קבעה ביום 23.5.2013 כי למערער נכות זמנית משוקללת בשיעור של 100%, וכי קבעה כי למערער 10% נכות צמיתה לפי סעיף 34(א)2 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956.

2.         המערער טוען כי הוועדה לא בחנה כראוי את מצבו הנפשי, כי החלטת הוועדה אינה מתייחסת כנדרש לחוות דעתו של ד"ר קוניבסקי, וכי הוועדה לא נימקה כראוי את החלטתה שלא לאמץ במלואם את אחוזי הנכות שנקבעו למערער בחוות דעתו.

3.         מנגד, טוענת המשיבה כי יש לדחות את הערעור. למערער נקבעו 100% נכות זמנית עד ליום 1.7.13. משכך גם אם יוענקו למערער אחוזי נכות נוספים בגין הנכות הנפשית, לא יהיה בכך כדי להועיל לו. לפיכך הערעור הינו תיאורטי בלבד.

מוסיפה המשיבה כי גם לגופו של עניין דין הערעור להידחות, שכן הוועדה ערכה בדיקה מקיפה למערער, ובחנה את כלל המסמכים הרלבנטיים בעניינו. ד"ר צינצרסקי, הפסיכיאטרית שישבה בוועדה, ערכה למערער בדיקה פסיכיאטרית נוספת, ואף העלתה את אחוזי הנכות שהוענקו לו מ-5% ל-10%. זאת תוך שעיינה בחוות דעתו של ד"ר קוניבסקי, וקבעה כי אין היא מסכימה עם האמור בה. מכאן, שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, טענת המערער הינה רפואית ביסודה, ויש לדחותה.  

4.         כאמור, טוען המערער, כי הוועדה לא בחנה כראוי את מצבו הנפשי. איננו סבורים כך. כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה, ד"ר צינצרסקי ערכה למערער בדיקה פסיכיאטרית ואף החליטה להעלות למערער את אחוזי הנכות בגין ליקוי נפשי מ-5% ל-10%, בהחלטתה קבעה ד"ר צינצרסקי כי:

"אפקט חרדתי עם קוים דיכאוניים, תוכן חשיבה פסימי מלווה בפחדים, תפיסה תקינה, שיפוט גבולי.

             ...

            התגובה היא דיכאונית חרדתית ברמה בינונית. קיים צורך בטיפול תרופתי אך לא פנה. יש הפרעה ניכרת בתפקודו הנפשי והחברתי, אך היא קשורה יותר למצבו הגופני, וכתגובה לכך חלק ממנה היא תגובתית ונפשית שמתאימה ל-10% נכות לפי סעיף 34(א)(2)" (הדגשות שאינן במקור, ד.פ).

5.         כאמור טוען המערער כי החלטת הוועדה אינה מתייחסת כנדרש לחוות דעתו של ד"ר קוניבסקי. כך נכתב בחוות הדעת הנ"ל:

" אבחנה: מצב דיכאוני- חרדתי 43.22F

ישנם סימנים קליניים אפקטיביים בחומרה בינונית, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר העבודה.

לפי הערכתי, פגיעתו מתאימה לסעיף 34ב-4 (30%) של התקנות הביטוח הלאומי התשע"ב- 2012. "

            הועדה ציינה בהחלטתה כי אינה מסכימה עם האמור בחוות הדעת, באומרה:

"הוועדה עיינה בחו"ד של ד"ר יהודה קוניבסקי מ-22/4/12, אך לא מסכימה עם קביעתו למתן 30% נכות מכיוון שמצבו הנפשי היא רק תגובתו למצבו הרפואי ותואם ל-10%".

סעיף 34 (ב)(4) קובע כי:

"קיימת הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי, קיימת הגבלה ניכרת של כושר עבודה" (ההדגשה איננה במקור ד.פ.).

סעיף 34(א)(2) קובע כי:

"הפרעה קלהבתפקוד הנפשי, הגבלה קלה עד בינונית של כושר עבודה" (ההדגשה אינה במקור ד.פ.). 

ככלל נתונה הסמכות לוועדה לקבוע את סעיף הליקוי של הפונה, ובית הדין לא יתערב בהחלטה זו כדבר שבשגרה. ואולם בענייננו שונה המצב. זאת, בשל לשונם של סעיפי הליקוי. כעולה מן האמור לעיל סעיף 34(ב9(4) מתייחס ל"הפרעה ניכרת" בעוד שהסעיף שבו בחרה הוועדה מתייחס ל"הפרעה קלה". בענייננו קבעה הוועדה בהחלטתה כי יש הפרעה ניכרת בתפקודו הנפשי והחברתי של המערער (סעיף 4 לעיל). בנסיבות אלה, וכאשר אופי ההפרעה, על פי התיאור שנתנה לו הוועדה, הולם יותר את האמור בסעיף 34(ב)(4). משהגדירה הוועדה כך את מצבו הנפשי שחל המערער, אין די בנימוק כי מצבו הנפשי של המערער נובע מתגובתו למצבו הגופני. היה על הוועדה לנמק מדוע למרות שאיבחנה את דרגת ההפרעה של המערער כהפרעה ניכרת, בחרה לבסוף בסעיף ליקוי מקל.